שמות, פרק י״ב, פסוק י״א

בניגוד למנהג הרווח לאכול במנוחה, סעודת קורבן זו של פסח מצרים נאכלת מתוך דריכות ומוכנות מיידית ליציאה לדרך. הציווי וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ דורש מהאוכלים להיות לבושים כשמָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים, לנעול את נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם, ולהחזיק וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם כדי לנהוג את הבהמות, כהפגנת ביטחון מוחלט בהבטחת ה' לגאולה עוד בטרם החלה. עליהם למהר ולסיים את הסעודה לפני חצות הלילה, ולכן נאמר וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן, מילה המבטאת מהירות ובהלה של מי שנמלט מסכנה. מהירות זו נובעת מהצורך לצאת מיד בעקבות ה' הממהר לעזוב את מצרים הטמאה, וכן משום שפֶּסַח הוּא לַיהֹוָה, כזכר לכך שה' פעל במהירות ודילג מעל בתי ישראל כדי להצילם.