אכילת קרבן הפסח מוגבלת ללילה אחד כדי לשמור על קדושתו ולבטא את החיפזון של יציאת מצרים, כדרך מלכים ועוברי אורח שאינם שומרים צידה למחרת. לכן מזהירה התורה וְלֹא־תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ שום חלק עַד־בֹּקֶר, כאשר סוף זמן האכילה הוקדם לעלות השחר כדי להרחיק את האדם מעבירה. אם בכל זאת נשאר בשר מאונס או מחוסר יכולת לסיים, חובה לקחת את מה וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ ולהשמידו כליל, ולכן בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ אותו כדי למנוע את ביזיונו ולשקם את קדושת הקרבן. עם זאת, החזרה על המילים עַד־בֹּקֶר בסוף הפסוק מלמדת שאין לשרוף את הבשר ביום החג עצמו, אלא יש להמתין לבוקר שלמחרת כדי לעשות זאת.
שמות, פרק י״ב, פסוק י׳
פרשת בא
וְלֹא־תוֹתִ֥ירוּ מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּ֑קֶר וְהַנֹּתָ֥ר מִמֶּ֛נּוּ עַד־בֹּ֖קֶר בָּאֵ֥שׁ תִּשְׂרֹֽפוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.