ציווי זה הופך את יציאת מצרים מאירוע היסטורי למועד קבוע שנועד לשמר את חוויית החירות ולבסס את זהותו של עם ישראל. הקביעה וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן מכוונת ליום או לליל החמישה עשר בניסן, זמן השחרור עצמו, שאותו מצווים הדורות הבאים לזכור. ההוראה וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' והפועל תְּחָגֻּהוּ מתייחסים ספציפית לחובה להביא קורבן חגיגה, שעיקר זמנו ביום הראשון של הפסח. הכפילות לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם מבהירה שזהו חוק נצחי התקף גם בזמני גלות, שנועד לגרום לכל דור להרגיש כאילו הוא עצמו נצטווה על כך במצרים.
שמות, פרק י״ב, פסוק י״ד
פרשת בא
וְהָיָה֩ הַיּ֨וֹם הַזֶּ֤ה לָכֶם֙ לְזִכָּר֔וֹן וְחַגֹּתֶ֥ם אֹת֖וֹ חַ֣ג לַֽיהֹוָ֑ה לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם חֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם תְּחׇגֻּֽהוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.