החובה שמצות תאכלו ממין דגן הראוי להחמיץ חלה באופן מוחלט רק בלילה הראשון לזכר ההליכה החפוזה ממצרים בהובלת ענן ה', בעוד ביתר שבעת ימים, הרומזים למעגל חייו השלם של האדם, הדבר נתון לבחירה. החל מחצות ביום הראשון, שהוא למעשה ערב הפסח, התורה מצווה כי תשביתו ותבטלו במחשבה ובפועל כל שאר, שהוא בצק חמוץ המשמש להתפחת עיסות אחרות, מבתיכם. כל אכל חמץ או שותה אותו במזיד ייענש בכך שונכרתה הנפש ההוא מישראל, עונש המנתק את האדם פיזית ורוחנית משורשו האלוהי ומהעם. חובת ההשבתה והאיסור לאכול חמץ נמשכים ברצף מיום הראשון עד יום השביעי, ומי שיפר אותם ייענש בקיצור ימיו במהלך החג אפילו אם הוא זקן מופלג.
שמות, פרק י״ב, פסוק ט״ו
פרשת בא
שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מַצּ֣וֹת תֹּאכֵ֔לוּ אַ֚ךְ בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֔וֹן תַּשְׁבִּ֥יתוּ שְּׂאֹ֖ר מִבָּתֵּיכֶ֑ם כִּ֣י ׀ כׇּל־אֹכֵ֣ל חָמֵ֗ץ וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֤פֶשׁ הַהִוא֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל מִיּ֥וֹם הָרִאשֹׁ֖ן עַד־י֥וֹם הַשְּׁבִעִֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.