יצא לכם פעם לארוז אוכל לטיול ממש ברגע האחרון, כשהייתם צריכים למהר לצאת לדרך? כשבני ישראל יצאו ממצרים, ענן ה' הוביל אותם כל כך מהר שלא היה להם זמן לחכות שהבצק יתפח. לכן התורה אומרת שבעת ימים מצות תאכלו. בני ישראל אכלו מצות במשך שבעה ימים שלמים, מהרגע שיצאו ממצרים ועד שעברו את ים סוף. מעניין לדעת שלמרות שכתוב לאכול מצות שבעה ימים, החובה האמיתית לאכול מצה היא רק בלילה הראשון של פסח. בשאר ימי החג מותר לאכול דברים אחרים כמו פירות או בשר, העיקר שלא נאכל חמץ.
כדי להתכונן לחג, התורה מצווה אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם. הכוונה כאן ביום הראשון היא ליום שלפני תחילת החג, כלומר לערב פסח. המילה תשביתו נבחרה בכוונה. היא מלמדת אותנו שהדבר הכי חשוב הוא לבטל את החמץ בלב שלנו, להחליט שאין לנו בו שום צורך ולהתייחס אליו כאילו הוא סתם עפר על הארץ, וכמובן שצריך גם לנקות ולסלק את החמץ שאנחנו מוצאים בבית.
התורה מתייחסת ברצינות רבה לאיסור אכילת חמץ ומזהירה ונכרתה הנפש ההוא. המשמעות היא שמי שאוכל חמץ, הנפש שלו מתנתקת מהקשר המיוחד שלה עם ה' ועם עם ישראל. אבל אל דאגה, המילה ההוא באה ללמד אותנו שזה קורה רק למי שהחליט לאכול חמץ בכוונה ובידיעה ברורה. אם מישהו אכל בטעות או בלי לשים לב, הוא לא נענש. הכלל החשוב הזה של הרחקת החמץ נמשך ברצף מיום הראשון עד יום השביעי, לאורך כל ימי החג.