אזהרה ישירה זו חותמת את דיני חג הפסח ומסכמת את האיסור המוחלט על החמץ מול החובה לאכול מצה. הקביעה כׇּל־מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ אוסרת כל דבר המכיל שאור, ומרחיבה את האיסור גם לתערובות שיש בהן מעט חמץ, אם כי עונש הכרת חל רק על אכילת חמץ גמור. מנגד, הציווי בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת קובע חובה מוחלטת הנוהגת בכל מקום ובכל זמן, ללא תלות בקורבן הפסח או בבית המקדש. כמו כן, מילים אלו מגדירות שהמצה חייבת להיות פשוטה וראויה לאכילה בכל מקום, ולכן נפסלים לחמי קודש המוגבלים לירושלים, וכן נפסלות מצות עשירות שנילושו בשמן ודבש.
שמות, פרק י״ב, פסוק כ׳
פרשת בא
כׇּל־מַחְמֶ֖צֶת לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ בְּכֹל֙ מוֹשְׁבֹ֣תֵיכֶ֔ם תֹּאכְל֖וּ מַצּֽוֹת׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.