שמות, פרק י״ב, פסוק ז׳

תארו לעצמכם שהייתם צריכים להראות לכולם שאתם כבר לא פוחדים ממי שפגע בכם, ושאתם סומכים רק על מישהו חזק וגדול ששומר עליכם. רגע לפני היציאה ממצרים, בני ישראל עשו מעשה אמיץ מאוד שהראה בדיוק את זה. ה' ביקש מהם לקחת קערה ולאסוף לתוכה את דם הקורבן, וזהו הפירוש של המילים וְלָקְחוּ מִן הַדָּם. את הדם הזה הם מרחו על פתח הבית שלהם מבחוץ, לעיני כולם. זו הייתה דרך להראות למצרים שהם מתנתקים מהאלילים שלהם, ושהם נמצאים מעכשיו תחת ההגנה של ה'. בני ישראל התבקשו למרוח את הדם על שני חלקים בפתח הבית. תחילה על הַמְּזוּזֹת, שהם העמודים הזקופים שעומדים משני צדי הדלת. לאחר מכן הם מרחו את הדם על הַמַּשְׁקוֹף, שזו הקורה העליונה שנמצאת ממש מעל הפתח. בדרך כלל אנחנו חושבים שהקירות או הגג הם אלו ששומרים עלינו, אבל הפעולה הזו הזכירה לבני ישראל שההגנה האמיתית מגיעה רק מאת ה'. את המעשה המיוחד הזה הם היו צריכים לעשות עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם, כלומר דווקא בבתים רגילים שראויים למגורים של בני אדם, ולא במקומות כמו רפתות של בעלי חיים או מחסנים.