תארו לעצמכם שאתם מתכוננים לצאת למסע ארוך וחשוב, ויש לכם הוראות מדויקות מאוד איך להכין את הארוחה שלפני היציאה. כשבני ישראל עמדו לצאת ממצרים, ה' נתן להם הוראות מיוחדות להכנת קורבן הפסח. ההוראות האלו לא היו סתם מתכון, אלא דרך להראות שהם בני חורין שמאמינים בה' ולא מפחדים מהמצרים.
קודם כל, ה' אומר להם אַל־תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא. המילה נָא מתארת בשר שהוא חצי חי ועוד לא התבשל מספיק. ה' לא רצה שבני ישראל יאכלו מתוך לחץ ופחד, וימהרו לאכול את הבשר ברגע שהוא רק מתחמם קצת בגלל שהם חוששים מהמצרים.
הוראה נוספת היא לא להכין את הבשר וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם. כלומר, אסור לבשל אותו בתוך סיר עם מים או עם כל נוזל אחר. למה בעצם? בדרך כלל, אנשים פשוטים היו מבשלים בשר בסיר כדי למלא את הבטן. אבל בני ישראל עכשיו יוצאים לחופשי, וצלייה של בשר היא מאכל שמכובד למלכים ולשרים. ה' רצה שהם יתנהגו כמו בני מלכים. לכן, הדרך היחידה המותרת היא כִּי אִם־צְלִי־אֵשׁ. צלייה ישירה על האש היא מהירה יותר מבישול, וזה התאים מאוד לעם שצריך להזדרז ולצאת לדרך.
ההוראה האחרונה היא לצלות את הכבש בשלמותו, רֹאשׁוֹ עַל־כְּרָעָיו וְעַל־קִרְבּוֹ. המילה עַל כאן פירושה יחד עם. צריך להכין אותו שלם, עם הראש, הרגליים והאיברים הפנימיים. יש לזה סיבה מיוחדת מאוד. המצרים התייחסו לצאן כאילו היה אל. ה' ביקש מבני ישראל לא לחתוך את הבשר לחתיכות קטנות ולהחביא אותן בתוך סיר מתוך פחד, אלא לצלות אותו שלם וגלוי. ככה המצרים ראו שבני ישראל לא מפחדים מהם בכלל, ויש להם ביטחון מלא בה'. הכבש השלם גם מזכיר לנו שצריך לעבוד את ה' בשלמות, עם כל השכל, המעשים והלב שלנו, מתוך התלהבות גדולה.