שמות, פרק י״ב, פסוק ל״ד

קרה לכם פעם שהייתם צריכים לארוז את החפצים שלכם ממש מהר, כי הייתם חייבים לצאת מיד לדרך? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל בלילה שבו יצאו ממצרים. הם בכלל תכננו לאפות לחם רגיל לדרך, אבל המצרים כל כך מיהרו לגרש אותם, שהבצק שהם הכינו נשאר טֶרֶם יֶחְמָץ, כלומר, הוא לא הספיק לתפוח. ה' עשה זאת בכוונה כדי להראות את הנס הגדול של היציאה המהירה. בני ישראל לקחו את מִשְׁאֲרֹתָם, שהן קערות העץ שבהן לשו את הבצק, כשהן צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם. הם עטפו את הקערות בתוך הבגדים שלהם כדי לנסות לחמם את הבצק ולעזור לו לתפוח. את הקערות האלה הם סחבו עַל שִׁכְמָם, כלומר על הכתפיים. אולי תשאלו, למה הם סחבו את זה בעצמם אם היו להם חמורים? הסיבה הראשונה היא שהחמורים כבר היו עמוסים בכל כלי הכסף והזהב שהם קיבלו מהמצרים, ולא היה מקום להניח עליהם בצק שתופח. אבל יש לכך עוד סיבה מיוחדת: בני ישראל כל כך אהבו את המצווה, שהם רצו להחזיק את הבצק קרוב אליהם ולשאת אותו בעצמם מתוך חיבה גדולה.