יצא לכם פעם לשבת בבית מוגנים וחמימים, כשבחוץ משתוללת סערה חזקה? הלילה של יציאת מצרים היה בדיוק כזה, אבל הרבה יותר עוצמתי. באותו לילה קרו שני דברים הפוכים לגמרי באותו הזמן: עונש למצרים והגנה אוהבת ומופלאה לבני ישראל.
לפני המכה, בני ישראל התבקשו למרוח דם של כבש על משקוף הדלת. למה דווקא כבש? המצרים האמינו שהכבש הוא סוג של אל. כשבני ישראל שחטו את הכבש ומרחו את הדם בחוץ, לעיני כולם, הם בעצם עשו מעשה אמיץ מאוד שהראה לכולם שהם לא פוחדים מהאלילים של מצרים, אלא סומכים רק על ה׳. הדם על הדלת היה סימן של חיים והגנה.
בלילה הזה ה׳ עבר במצרים לִנְגֹּף, כלומר להכות את המצרים מתוך כעס על כל מה שעשו לעם ישראל. אבל כשה׳ הגיע לבתים של בני ישראל, הוא וּפָסַח עליהם, שזה אומר פשוט דילג וקפץ מעל הבתים שלהם כדי לשמור עליהם.
בדרך כלל, כשיש מגפה בעולם, היא עלולה לפגוע בכולם בלי לעשות הבחנה. לכן, ה׳ הביא איתו את הַמַּשְׁחִית, שזהו כוח של מלאכים שתפקידם להעניש את המצרים, אבל ה׳ עמד בפתח הבתים של בני ישראל וְלֹא יִתֵּן להם להיכנס. כלומר, הוא לא הרשה ולא נתן לכוח הזה לפגוע במי שבפנים. גם אם היו בתוך הבית אנשים שפחות הגיע להם להינצל, בזכות האנשים החכמים והצדיקים שהיו במשפחה, כל יושבי הבית ניצלו.
באותו לילה קרה עוד נס מיוחד ומשמח: ה׳ שמר אפילו על אנשים שהיו מבוגרים מאוד או חולים והגיע זמנם הטבעי להיפרד מן העולם. הוא דאג שאף אחד מעם ישראל לא ימות באותו לילה מסיבה כלשהי, כדי שלא יהיה שום עצב או בכי בבתים, וכולם יוכלו לצאת לחופשי מתוך שמחה שלמה וגדולה.