תארו לעצמכם שמישהו נותן לכם משימה שדורשת המון אומץ, ממש מול העיניים של האנשים ששלטו בכם במשך שנים. לפני יציאת מצרים, ה' מצווה על בני ישראל להכין את קרבן הפסח ונותן להם הוראות מדויקות מאוד. קודם כל, עליהם להביא שֶׂה, שזה בעל חיים אחד מתוך העדר, ולא עגל. ה' מדגיש שזה חייב להיות זָכָר ולא נקבה. בנוסף, הקרבן צריך להיות תָמִים, כלומר שלם לגמרי ומושלם, בלי שום פגם או פצע בגוף. מבחינת הגיל, הוא צריך להיות בֶּן שָׁנָה, בעל חיים צעיר שנמצא בתוך השנה הראשונה לחיים שלו. המילים יִהְיֶה לָכֶם באות ללמד אותנו שבעל החיים הזה חייב להישאר מושלם לכל אורך הזמן שבו מכינים אותו. ה' נותן לבני ישראל אפשרות לבחור מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים, כלומר כל אחד יכול להחליט איזה משני הסוגים האלו הוא מעדיף להביא.
יצא לכם פעם לחשוב למה ה' ביקש דווקא את בעלי החיים האלה, ודווקא בצורה כל כך מושלמת? באותם ימים המצרים האמינו שהכבש הוא כוח עליון וחשוב, והם העריצו אותו כאל. כשה' אמר לבני ישראל לקחת את בעל החיים שהמצרים הכי מעריצים, ועוד את המושלם והטוב ביותר, הוא בעצם ביקש מהם להראות שאין להם שום פחד. בני ישראל קשרו את בעל החיים בחוץ במשך ארבעה ימים לעיני המצרים, ובכך הם הוכיחו לכולם שהם לא מאמינים באלילים של מצרים, אלא סומכים רק על ה' ומוכנים להקדיש את עצמם אליו באהבה לקראת הגאולה.