תארו לעצמכם שהכנתם סעודה ענקית וטעימה, אבל אתם רק מעט אנשים במשפחה וברור לכם שלא תצליחו לסיים את כל האוכל. מה תעשו? במקום לזרוק את מה שנשאר, הכי הגיוני ומשמח זה להזמין חברים! זה בדיוק מה שה' אומר לבני ישראל לעשות רגע לפני היציאה ממצרים. כשכל משפחה צריכה להכין את קורבן הפסח, התורה דואגת שלא יזרק אוכל סתם, כי חבל על הרכוש של בני ישראל.
לכן נאמר וְאִם־יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה, כלומר, אם בני המשפחה הם מעטים מדי ולא יכולים לסיים את כל בשר השה לבדם, הפתרון הוא להזמין את וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל־בֵּיתוֹ. ה' מבקש לקרוא לשכן העברי שהכי קרוב אליכם ולצרף אותו לסעודה. למה דווקא השכן הקרוב? כדי שיהיה לכם קל לאכול יחד באותו הבית, כי אסור לפצל את הקבוצה למקומות שונים. ככה כולם חוגגים ביחד ומרגישים קהילה אחת גדולה.
כשמתארגנים יחד, צריך לעשות זאת בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת. המילים האלו אומרות שצריך לעשות חשבון מדויק ולספור כמה אנשים בדיוק ישתתפו בסעודה. אבל אי אפשר לרשום כל אחד, כי הכלל הוא שרק אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל־הַשֶּׂה. המילה תָּכֹסּוּ גם היא קשורה לספירה וחלוקה למנות. כלומר, סופרים ורושמים מראש רק את מי שבאמת יכול לאכול מהבשר. תינוקות קטנים מאוד או אנשים חולים שלא מסוגלים לאכול, לא נספרים בקבוצה הזו. הכל צריך להיות מתוכנן ומחושב מראש עוד לפני שמכינים את הקורבן, כדי שכולם יאכלו, ישמחו וינצלו את האוכל עד תום.