תארו לעצמכם שאתם צריכים לעשות מעשה אמיץ מאוד, כזה שאולי יכעיס את השכנים שלכם, רק כדי להראות שאתם סומכים לחלוטין על מישהו ששומר עליכם. זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל רגע לפני היציאה ממצרים. ה' ביקש מהם לשים דם על פתח הבית והבטיח: וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת. למה בעצם צריך אות או סימן? הרי ה' יודע הכל! הסימן הזה לא היה בשביל ה', אלא בשביל בני ישראל עצמם. המצרים התייחסו לשה, הכבש, ממש כמו אל. כשבני ישראל לקחו את השה והשתמשו בדמו, הם הוכיחו שהם עזבו את האמונות של המצרים, שהם לא מפחדים מהם, ושהם מאמינים רק בה' בלב שלם.
כאשר נאמר וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם, הכוונה אינה לראייה רגילה בעיניים. ה' רואה את הכוונה הטובה, את האומץ ואת האמונה העמוקה של בני ישראל. בזכות האמונה הזו ה' מבטיח: וּפָסַחְתִּי. פירוש המילה הוא לדלג. הבתים של בני ישראל ושל המצרים היו קרובים מאוד ומעורבבים אלו באלו. ה' פשוט דילג מבית מצרי לבית מצרי מעל הבתים של בני ישראל, כדי להגן עליהם ברחמים גדולים.
ההגנה הזו הייתה חזקה ומושלמת, ולכן ה' הבטיח: וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית. באותו לילה, בזמן שהמכה פגעה במצרים, בני ישראל קיבלו שמירה מיוחדת. השמירה הזו הייתה שייכת רק להם. גם אם מצרי ניסה להתחבא בתוך בית של משפחה מישראל, הוא לא יכול היה להינצל. ה' דאג שבתוך כל ההמולה שהייתה במצרים, בני ישראל יהיו מוגנים ובטוחים לחלוטין לקראת היציאה שלהם לחופשי.