תארו לעצמכם שאתם יושבים בבית, מחכים לרגע הגדול שבו סוף סוף תצאו לחופשי. בני ישראל ישבו בבתיהם ואכלו את קורבן הפסח, ובדיוק אז הגיע רגע השיא. המצרים התנהגו באכזריות אל עם ישראל, שה' קורא לו "בני בכורי", ולכן ה' העניש אותם באותה הדרך בדיוק. המכה קרתה בדיוק בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, זמן מיוחד שבו קרו ניסים ודברים טובים לעם ישראל, אך עבור המצרים הרשעים זו הייתה שעה של עונש.
המכה לא קרתה מעצמה. המילה וַה' מתחילה באות וי"ו, וזה מלמד אותנו שה' לא פעל לבדו, אלא יחד עם בית הדין שלו בשמיים, כפי שהוא עושה תמיד כשהוא מביא עונש. ה' בעצמו פעל באותו הלילה, כדי שכולם ידעו שלא מדובר במחלה רגילה או בהתקפה סודית של אנשים, אלא בכוח עליון.
העונש הגיע אל כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, כלומר כל בכור שהיה באותו הלילה בתוך הגבולות של מצרים, אפילו אם הוא הגיע מעם אחר. זה התחיל מהאנשים החשובים ביותר, מִבְּכֹר פַּרְעֹה. פרעה עצמו היה בכור, אבל ה' השאיר אותו בחיים כדי להראות לו את כוחו הגדול מאוחר יותר בים סוף. לכן, המילים הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ לא מדברות על פרעה, אלא על בנו הבכור שהיה אמור להיות המלך הבא אחריו.
מהארמון המפואר, המכה הגיעה עד לאנשים הפשוטים והבזויים ביותר, עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי. אלו היו אסירים שהיו נעולים עמוק מתחת לאדמה, בתוך בית סוהר שנקרא בֵּית הַבּוֹר. למה גם הם נענשו? מפני שהם שמחו לראות את בני ישראל סובלים, וה' לא רצה שהם יישארו בחיים ויחשבו בטעות שהאלילים שלהם הם אלו שהצילו אותם. בסוף, המכה פגעה גם בבעלי החיים, וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה. המצרים היו מתפללים לחיות ומאמינים בהן, וכאשר ה' פגע בהן, הוא הוכיח לכולם שלאלילים של מצרים אין שום כוח אמיתי.