תארו לעצמכם שאתם עבדים. אין לכם שעון או יומן, והאדון שלכם תמיד קובע מתי תקומו, מתי תעבדו ומתי תלכו לישון. הזמן שלכם פשוט לא שייך לכם. רגע לפני שבני ישראל יוצאים ממצרים, ה' נותן להם את המצווה הראשונה שלהם כעם: להכין לוח שנה משלהם. ה' אומר שהזמן הזה הוא לָכֶם. זוהי מתנה נפלאה של חופש, כי עכשיו בני ישראל יוכלו להחליט בעצמם על הזמן שלהם ולקבוע את החגים שלהם.
איך סופרים את הזמן? מסתכלים לשמיים. המילה הַחֹדֶשׁ באה מהמילה התחדשות. בניגוד לשמש שתמיד נראית אותו הדבר, הירח הולך וקטן, נעלם, ואז נולד ומתחדש שוב. כך גם עם ישראל תמיד מתחדש וגודל. משה רבנו קצת התקשה להבין איך בדיוק נראה ירח חדש שרק נולד. לכן, ממש כשהשמש שקעה וירד הלילה, ה' הראה למשה באצבע את הירח הקטן בשמיים ואמר לו הַחֹדֶשׁ הַזֶּה, כאילו הוא אומר לו להסתכל ולחפש בדיוק את הצורה הזו.
ה' ממשיך ומכריז שחודש ניסן, החודש שבו הם יוצאים לחופשי, יהיה רֹאשׁ חֳדָשִׁים וגם רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם. אולי יצא לכם לחשוב, הרי העולם נברא בכלל בחודש תשרי, אז למה שניסן יהיה החודש הראשון? התשובה היא שה' רצה ליצור לעם ישראל לוח זמנים מיוחד. תשרי הוא ההתחלה של הטבע והעולם, אבל ניסן הוא ההתחלה של הניסים והגאולה שלנו. כשסופרים את החודשים ומתחילים תמיד מניסן, אנחנו נזכרים בכל פעם מחדש בנס הגדול של יציאת מצרים. בסוף, המילים לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה רומזות לחכמי בית הדין לסדר את לוח השנה בקפידה, כדי שחג הפסח והחודש הראשון תמיד יישארו בעונת האביב הפורחת.