חורבנה של האומה ונפילתה בידי אויביה לא נבעו מעוצמתם הצבאית של התוקפים, אלא היו תוצאה ישירה של קריסה רוחנית פנימית [מצודת דוד]. הכתוב מציין כי העם הפר אֶת־בְּרִיתוֹ, מונח המכוון לתורה עצמה אשר ניתנה לישראל כברית מחייבת [מצודת דוד].
הפרשנים מעמיקים בשורש החטא ומצביעים על הקשר ההדוק והתלות שבין לימוד התורה לבין קיום המצוות בפועל. במעמד הר סיני, כאשר ישראל אמרו "נעשה ונשמע", הם היו נטולי יצר הרע ויכלו לקיים את המצוות בטבעיות ובאהבה. אולם, לאחר חטא העגל חזר היצר הרע לקנן בקרבם. ממצב זה ואילך, הדרך היחידה להתגבר על היצר ולקיים את המצוות היא באמצעות העיסוק בלימוד התורה, המיוצג במושג "נשמע", שכן הלימוד משמש כתבלין המבטל את היצר הרע.
לאור זאת, המילים לֹא־שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהֹוָה אינן מתארות רק חוסר ציות כללי, אלא מצביעות בראש ובראשונה על כך שהעם עזב את לימוד התורה. נטישת הלימוד הובילה בהכרח להתגברות היצר הרע ולכך שוַיַּעַבְרוּ אֶת־בְּרִיתוֹ [חומת אנך]. שבירת הברית התבטאה בעבודה זרה ובחטאים חמורים נוספים, אשר שקולים לכפירה בכל התורה כולה, ועל כן נאמר שעברו על אֵת כָּל־אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה. התהליך ההרסני כולו בא לידי ביטוי ומוסבר היטב בסוף הפסוק במילים וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא עָשׂוּ – משום שהם זנחו את השמיעה והלימוד, הם הגיעו בהכרח למצב שבו יצרם גבר עליהם והם גם לא קיימו את המעשה [חומת אנך].