מלכים ב, פרק י״ח, פסוק י״ט

לוחמה פסיכולוגית מחושבת עומדת בבסיס נאומו של נציג האימפריה האשורית, המבקש לשבור את רוחם של יושבי ירושלים ולערער את מעמד מנהיגם. אף על פי שמשלחת של שרים בכירים הגיעה אל העיר, רבשקה הוא היחיד שלקח על עצמו את זכות הדיבור ושימש כדובר [רלב"ג]. מטרתו המרכזית הייתה להניא את לב העם, להסיתם להיכנע לסנחריב, ולחרף את חזקיהו ואת ה' [אברבנאל].

טקטיקה בולטת בנאומו של רבשקה היא השימוש המכוון בתארים. הוא מרומם את מלכו וקורא לו הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר, תואר שנועד להדגיש כי בניגוד למלכי יהודה וישראל ששלטו על שטח קטן ועם מועט, מלך אשור הוא שליט עליון על מלכים רבים [אברבנאל]. זאת הוא עושה מבלי להזכיר כלל את שמו הפרטי של סנחריב [ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, כאשר הוא פונה למנהיג יהודה, הוא אומר אֶל חִזְקִיָּהוּ ומשמיט במכוון את התואר "מלך". השמטה זו נועדה להעביר מסר מאיים שלפיו חזקיהו לא ימלוך עוד בירושלים, שכן העיר עתידה להילקח מידיו [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].

במוקד דבריו מציב רבשקה את השאלה מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ. הפרשנים מסכימים כי תהייה זו מכוונת כלפי החלטתו של חזקיהו למרוד באשור. מרד זה בא לידי ביטוי בסירובו של חזקיהו להישמע לדרישה לצאת מארצו לגלות [מצודת דוד], או בכך שפסק לשלם את המס הכבד השנתי והפר את הבטחתו לשאת כל עונש שיוטל עליו [רלב"ג]. רבשקה דורש לדעת על מה נשען ביטחון זה שהוביל למרד: האם חזקיהו סומך על כוח אנושי ובריתות צבאיות, דוגמת משענתה הרעועה של מצרים, או שמא הוא בוטח בכוח אלוהי ובתפילה [אברבנאל].