בפסוק זה מפעיל רבשקה, שר צבא אשור, לוחמה פסיכולוגית מתוחכמת נגד תושבי ירושלים הנצורים. הוא מנסה לקעקע את ביטחונם בה' ואת נאמנותם למלך חזקיהו, תוך שימוש ציני ברפורמה הדתית שביצע המלך.
רבשקה מתייחס לכך שחזקיהו ריכז את הפולחן בבית המקדש בלבד, והרס את הבמות והמזבחות המקומיים שהיו פזורים ברחבי הארץ והוקדשו לה'. הוא פונה אל העם וטוען כי פעולה זו של הסרת בָּמֹתָיו וְאֶת־מִזְבְּחֹתָיו לא הייתה הגשמה של רצון ה', אלא חילול השם ומיעוט כבודו ועבודתו של האל [מצודת דוד, אברבנאל]. לטענת רבשקה, חזקיהו פעל מתוך מניעים אנוכיים של כבוד אישי ושליטה, במטרה לאלץ את כולם לעלות לירושלים ולהשתחוות רק לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה [רד"ק, חומת אנך, אברבנאל]. מתוך רשעותו, הוא מציג את המלך כמי שפעל נגד האל, ולכן מסיק שאין לעם שום סיבה לבטוח שה' יעזור להם [רד"ק, חומת אנך].
הפנייה הישירה לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם, כלומר לאנשי יהודה וליושבי ירושלים [רד"ק], נועדה לעורר מרד פנימי. רבשקה מנסה להסית במכוון את אותם אנשים שנטרו טינה לחזקיהו על כך שהרס את מזבחותיהם המקומיים, ומשתמש בכעסם כדי לשבור את רוחם [ביאור שטיינזלץ].
מתוך בקיאותו הרבה של רבשקה בענייני הפולחן היהודי, ובאיסור ההלכתי לנתוץ מזבחות, מסיקים הפרשנים כי רבשקה היה למעשה יהודי מומר. הוא הכיר בכך שה' הוא האלוהים, אך בחר למרוד בו ולעבוד עבודה זרה [רש"י, אברבנאל]. יתרה מכך, בקיאותו אפשרה לו להקדים תרופה למכה: הוא ידע שחזקיהו עשוי לטעון שהרס הבמות נעשה בציווי ה', ולכן טען בהמשך דבריו שגם הוא עצמו נשלח על ידי ה' להחריב את יהודה, כשהוא נשען ככל הנראה על היכרותו עם נבואות החורבן של ישעיהו [אברבנאל].