דובר אשור לועג לחוסר האונים הצבאי העצמאי של יהודה, ומבקר בחריפות את בטחונה בכוח זר [מדוד ועד לחורבן, מצודת דוד]. הברית עם מצרים מוצגת לא רק כחסרת תועלת, אלא כסכנה של ממש.
הדימוי המרכזי מציג אדם חלש הנעזר במקל הליכה. המילה מִשְׁעֶנֶת מבטאת סמיכה, והַקָּנֶה הוא המטה עצמו [מצודת ציון]. אולם, מטה זה מתואר כקנה הָרָצוּץ, כלומר מרוסס ושבור [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], ובפרט בחלקו העליון [רד"ק, מצודת דוד].
כאשר אדם יִסָּמֵךְ ויישען על קנה זה, הוא יגלה כי הקנה חלש מכדי לשאת את משקל גופו [ביאור שטיינזלץ]. גרוע מכך, וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ, כאשר המקל נשבר בידו של הנשען, ראשי הקרומיות והקסמים החדים שלו חודרים לתוך בשר כף היד, פוצעים אותה ויוצרים בה נקב וחור [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסכימים כי דימוי זה משקף במדויק את המצב מול פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם. מצרים אינה חזקה מספיק כדי להוות משענת יציבה, והיא מתגלה כבת ברית לא אמינה שאינה עומדת בהבטחותיה [ביאור שטיינזלץ]. לפיכך, כל מי ששם את מבטחו בה, יגלה כי העזרה לה ציפה הופכת בפועל לפגיעה ולרעה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].