מלכים ב, פרק י״ח, פסוק י״ז

II Kings 18:17Sefaria

וַיִּשְׁלַ֣ח מֶלֶךְ־אַשּׁ֡וּר אֶת־תַּרְתָּ֣ן וְאֶת־רַב־סָרִ֣יס ׀ וְאֶת־רַבְשָׁקֵ֨ה מִן־לָכִ֜ישׁ אֶל־הַמֶּ֧לֶךְ חִזְקִיָּ֛הוּ בְּחֵ֥יל כָּבֵ֖ד יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וַֽיַּעֲלוּ֙ וַיָּבֹ֣אוּ יְרוּשָׁלַ֔͏ִם וַיַּעֲל֣וּ וַיָּבֹ֗אוּ וַיַּֽעַמְדוּ֙ בִּתְעָלַת֙ הַבְּרֵכָ֣ה הָעֶלְיוֹנָ֔ה אֲשֶׁ֕ר בִּמְסִלַּ֖ת שְׂדֵ֥ה כֹבֵֽס׃

על אף ניסיונותיו של מלך יהודה לרצות את האימפריה האשורית באמצעות תשלום כבד, מלך אשור נוהג במרמה. לאחר שגבה את הכסף, הוא אינו מסתפק בכך וממשיך בתוקפנותו, כשהוא משגר את בכירי שריו מלווים בצבא עצום כדי להטיל מצור על ירושלים [מצודת דוד, שטיינזלץ, חומת אנך].

המשלחת האשורית כוללת שלושה בכירים: תַּרְתָּן, שהוא שר הצבא האשורי, רַב־סָרִיס, שהוא תואר משרה של פקיד בכיר, ורַבְשָׁקֵה, שהוא שם פרטי או תואר של שר המשקים, המעיד על היותו איש אמונו של המלך [שטיינזלץ]. הפרשנים חלוקים לגבי אופן הגעתם של השלושה, לאור העובדה שבספר ישעיהו מוזכר רבשקה לבדו. יש המסבירים כי רבשקה היה השליח העיקרי והדובר המרכזי של המשלחת [רד"ק, מדוד ועד לחורבן], ואילו השניים האחרים היו טפלים לו [רד"ק]. לעומת זאת, על פי מסורת חז"ל המובאת ב"סדר עולם", השלושה כלל לא הגיעו יחד; רבשקה נשלח לבדו בשליחות הראשונה, ואילו תרתן ורב סריס הצטרפו רק בשליחות שנייה ומאוחרת יותר, בעקבות שמועות על התערבות צבאית מצד מלך כוש [רש"י, רד"ק]. חז"ל אף מציינים כי רבשקה היה יהודי מומר, מה שמסביר את שליטתו בשפה המקומית, אם כי ייתכן שפקידים בכירים שלטו בשפות זרות גם ללא רקע זה [רד"ק].

השרים מגיעים לירושלים בְּחֵיל כָּבֵד, כלומר עם צבא רב ועצום [מצודת ציון, רד"ק], ומתייצבים בנקודה אסטרטגית סמוך מאוד לעיר [שטיינזלץ], במקום הנקרא בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה. הפרשנים מסכימים כי הבְּרֵכָה היא מבנה עשוי אבנים וסיד שנועד לאגור מי גשמים או מעיינות, ויש הסבורים ששימשה גם כבריכה לגידול דגים [רש"י]. התְּעָלָה היא חפירה רחבה הסמוכה לבריכה, שאליה היו מזרימים את המים מתוך הבריכה בעת הצורך [רלב"ג, מצודת ציון, רד"ק].

מקום התייצבותם המדויק היה אֲשֶׁר בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס. המְסִלָּה היא דרך כבושה ומוגבהת, המרוצפת באבנים כדי לאפשר הליכה נוחה מבלי לשקוע בבוץ גם בימות הגשמים [מצודת ציון, רד"ק]. מסילה זו הובילה אל שְׂדֵה כוֹבֵס, שהוא השטח שבו היו הכובסים עומדים על גבי האבנים, מכבסים את הבגדים במי התעלה, ולאחר מכן פורסים אותם על פני השדה כדי לייבשם מול השמש [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ט״ז
פסוק י״ח

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.