דוברו של מלך אשור פונה אל העם בניסיון לשבור את רוחם ולהזהירם מפני הבטחותיו של מלך יהודה [מדוד ועד לחורבן]. הוא קורא להם אַל־יַשִּׁא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ. הפרשנים מסבירים כי משמעות המילה היא פיתוי והסתה, בדומה לדברי חוה על הנחש בגן עדן "הנחש השיאני" [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מבחינת נוסח המקרא, קיימת מסורת עתיקה שלפיה המילה נכתבת חסרה ללא האות יו"ד, בניגוד לדפוסים המאוחרים יותר שבהם היא מופיעה בכתיב מלא [מנחת שי].
בהמשך דבריו הוא מצהיר כי חזקיהו לא יוכל להציל אותם מִיָּדוֹ של מלך אשור [ביאור שטיינזלץ]. סביב מילה זו התעוררה מבוכה רבה בקרב מעתיקי הספרים לאורך הדורות. על פי מסורת בני ארץ ישראל, שעליה נהוג לסמוך, וכן על פי התרגום לארמית, הגרסה הנכונה היא "מידו" בגוף שלישי. לעומת זאת, במסורת בבל ובמספר כתבי יד עתיקים מופיעה הגרסה "מידי" בגוף ראשון, וישנם אף ספרים שבהם נכתבה המילה באות וי"ו אך נוקדה בחיריק, כעדות לבלבול שנוצר [מנחת שי].