מסע הכיבושים של האימפריה האשורית דרומה נמשך, כאשר היעד הסופי של ממלכות הצפון היה הגעה למצרים. סנחריב מלך אשור בחר באסטרטגיה צבאית מחושבת: במקום לפתוח במצור ישיר וממושך על ירושלים, הוא תקף תחילה את ערי הפריפריה של יהודה. המטרה במהלך זה הייתה לדלדל את מאגרי התמיכה הצבאית והאספקה החקלאית שהיו מגיעים לירושלים מן החוץ, ובכך להקל על ההתמודדות עם הבירה בהמשך [ביאור שטיינזלץ].
העילה למסע המלחמה הנוכחי של סנחריב נבעה מפעולותיו של חזקיהו. אף על פי שחזקיהו כבר העלה מס לאשור בעבר, הוא החל להכין נשק ומגנים לקראת אפשרות של מערכה צבאית. סנחריב ראה בהתעצמות זו אקט של מרידה, ולכן עלה על יהודה בשנית במטרה להגלות את העם [מלבי"ם].
סנחריב תקף את ערי יהודה הבצרות, כלומר הערים המוקפות מבצר, ויתפשם – לכד אותן [מצודת ציון]. אף על פי שבספר דברי הימים נאמר על סנחריב "ויאמר לבקעם אליו", לשון המעידה לכאורה רק על כוונה ומחשבה, הפעולה יצאה אל הפועל והוא אכן בקע ולכד אותן [רד"ק].
פרשה זו מופיעה כמעט במלואה גם בספר ישעיהו. הפרשנים מציינים כי מכיוון שספר מלכים נכתב מאוחר יותר, עיקר הפירוש והעיון בפרשה זו מקומו בספר ישעיהו, תוך שימת לב לחילופי גרסאות ומילים הקיימים בין שני הספרים [מלבי"ם, מנחת שי, אלשיך].