בשעת משבר מול חומות ירושלים, רבשקה, שר צבא אשור, מנהל לוחמה פסיכולוגית בוטה שנועדה לרסק את מורל העם. הוא עוקף את ההנהגה הרשמית ופונה ישירות אל החיילים והאזרחים הפשוטים, כדי להציג בפניהם את המציאות האכזרית הצפויה להם אם יבחרו להמשיך למרוד.
בתחילת דבריו הוא שואל הַעַל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ, כאשר המילה הַעַל משמעותה "האם אל" [מצודת ציון, רד"ק]. הפנייה בלשון יחיד מכוונת לאליקים, שהיה הבכיר מבין נציגי יהודה [רד"ק, אברבנאל]. רבשקה מבהיר כי הדברים אינם בגדר סוד דיפלומטי בין מלכים, והוא לא הגיע כדי לחלוק כבוד לחזקיהו או לנציגיו. מטרתו היא לפנות אל ההמון ולהזהיר אותם מפני הבאות [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
הוא מזהיר את הָאֲנָשִׁים הַיֹּשְׁבִים עַל הַחֹמָה כי אם ימשיכו להגן על העיר ולא ייכנעו, מלך אשור יטיל עליהם מצור כבד. התוצאה תהיה רעב וצמאון קיצוניים, עד שייאלצו לֶאֱכֹל אֶת צוֹאָתָם וְלִשְׁתּוֹת אֶת מֵימֵי רַגְלֵיהֶם [רלב"ג, מצודת דוד]. הוספת המילה עִמָּכֶם בסוף דבריו נועדה להדגיש שהגורל הזה משותף לכולם, למנהיגים ולפשוטי העם כאחד [מצודת דוד].
רוב הפרשנים עומדים על הפער בין המילים הכתובות בפסוק לבין האופן שבו הן נקראות, שנועד לעדן את השפה ולהשתמש בלשון נקייה יותר. המילה הכתובה חריהם נגזרת מהמילה חור, ומתארת את הפסולת היוצאת מנקב פי הטבעת [רש"י, מצודת ציון], אך היא נקראת צוֹאָתָם. באופן דומה, המילה הכתובה שניהם מתפרשת כקשורה לשתן [מצודת ציון], או כרמז אנטומי לאיברים התחתונים ולצואה לחה [רש"י, רד"ק], ויש שפירשו אותה כפסולת הנוצרת על ידי לעיסת השיניים [רש"י]. בפועל, כדי לשמור על שפה ראויה, המילה נקראת מֵימֵי רַגְלֵיהֶם, שמשמעותה שתן.