דוברו של מלך אשור מפעיל לוחמה פסיכולוגית מתוחכמת על תושבי ירושלים הנצורים, ומנסה לשכנע אותם להיכנע מרצון באמצעות ציור אידיאלי של יציאה לגלות.
תחילה הוא מצהיר עַד־בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם, כלומר מלך אשור יגיע בעצמו ויעביר אותם ממקומם בצורה מסודרת [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי העברת אוכלוסיות הייתה מדיניות אימפריאלית קבועה של מלך אשור, שנהג להגלות אומות כבושות מארצן וליישב במקומן עמים אחרים. מטרת הטלטול והבלבול של האומות הייתה לשבור את כוחן, לנתק אותן מבעלי בריתן המקומיים, ולמנוע מהן את היכולת למרוד [רלב"ג, רד"ק, מצודת דוד]. מדיניות זו של העברת עמים מושווית למעשהו של יוסף, שהעביר את תושבי מצרים לערים אחרות כדי לבסס את שלטונו [רד"ק].
כדי לפייס את העם ולשכנע אותם שלא יינזקו בגלות, הדובר מבטיח לקחת אותם אֶל־אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם, מקום שיתאים לטעמם ושבו ירגישו בבית [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. מעניין לציין כי הדובר אינו מבטיח להם ארץ טובה יותר מארצם. הסיבה לכך היא שהדובר ידע כי אם יגזים ויבטיח הבטחות שווא על ארץ טובה משלהם, השומעים יבינו מיד שדבריו הם שקר מוחלט [רש"י].
בהמשך הוא מפרט את השפע החקלאי של יעד הגלות ומתארו כאֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ, כאשר המילה וְתִירוֹשׁ מכוונת לענבי יין [מצודת ציון], ויש המזהים ארץ ספציפית זו כאפריקה [רש"י]. לאחר מכן מוסיף הדובר כי זוהי גם אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים. התוספת הזו אינה מקרית, שכן דגן ויין יכולים להיות מיובאים ממקומות אחרים, ולכן הדובר מדגיש שהארץ החדשה עצמה היא פורייה, מצמיחה לחם ומלאה בכרמים משלה [רד"ק]. בנוסף זוהי אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ, כלומר ארץ משופעת בזיתים המפיקים שמן רב [מצודת ציון].
הברירה המוצגת לעם היא חדה וברורה, היכנעו, צאו לגלות וִחְיוּ וְלֹא תָמֻתוּ. אם יסכימו להגירה הם יחיו, אך אם ימשיכו לעמוד במרדם הם צפויים למוות [מצודת דוד]. מבחינה מסורתית, המילה תָמֻתוּ נכתבת בפסוק זה בכתיב חסר ללא האות וי"ו [מנחת שי].
לבסוף, הדובר מזהיר את העם, וְאַל־תִּשְׁמְעוּ אֶל־חִזְקִיָּהוּ כִּי־יַסִּית אֶתְכֶם. הוא דורש מהם לא להתפתות אחר דברי ההסתה והשכנוע של מלכם [מצודת ציון], הקורא להם להאמין כי ה' יציל אותם מיד אשור [ביאור שטיינזלץ].