מלכים ב, פרק י״ח, פסוק ל״ב

דוברו של מלך אשור מנסה לשכנע את תושבי ירושלים הנצורים להיכנע מרצון ומבטיח כי המלך יגיע בעצמו, עַד־בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם, כדי להעבירם למקום אחר כחלק ממדיניות שנועדה לנתק עמים מבעלי בריתם ולמנוע מרידות. כדי לפייס את העם הוא מציע להם לצאת לגלות אֶל־אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם, מקום שבו ירגישו בבית, ונמנע מהבטחות שווא על ארץ טובה יותר כדי שדבריו יישמעו אמינים. הוא מתאר את יעד הגלות בתור אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ, כלומר שופעת בענבי יין, והיא גם אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים המצמיחה את יבולה הפורה בעצמה ולא מסתמכת על ייבוא, וכן אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ המלאה בזיתים המפיקים שמן רב. הברירה המוצגת להם היא להיכנע וכך וִחְיוּ וְלֹא תָמֻתוּ, תוך אזהרה מפורשת: וְאַל־תִּשְׁמְעוּ אֶל־חִזְקִיָּהוּ כִּי־יַסִּית אֶתְכֶם להאמין כי ה' יציל אותם מיד אשור.