שלב ההגליה הסופי של ממלכת ישראל מביא עמו עקירה המונית ויישוב מחדש במרחבי האימפריה האשורית. הכתוב מפרט את זהות המגלה ואת היעדים הגיאוגרפיים שאליהם נשלחו הגולים.
מֶלֶךְ־אַשּׁוּר המוזכר כאן הוא סרגון, יורשו של שלמנאסר [ביאור שטיינזלץ]. הפועל וַיֶּגֶל משתייך לבניין הפעיל ומנוקד בסגול, כאשר צורתו המלאה והשלמה היא "ויגלהו" [רד"ק]. לאחר העקירה, המלך קבע את מושבם של הגולים ביעדים החדשים, ומשמעות המילה וַיַּנְחֵם היא שהוא הניח והושיב אותם שם [מצודת ציון].
מקומות היישוב שאליהם נשלחו גולי ישראל כללו את חלח וחבור, אזורים השוכנים על נהר גוזן, וכן את ערי מדי [ביאור שטיינזלץ]. באשר לקריאת השם בַּחְלַח, מסורות הניקוד בספרים המדויקים מציינות כי האות חי"ת מנוקדת בשווא בלבד [מנחת שי].