תקופת שלטונו של חזקיהו מסמנת תפנית חדה ממדיניותו של אביו, אחז. בעוד שאחז נכנע לאימפריה האשורית, שילם לה מסים והשתעבד אליה כדי להינצל מאויביו, חזקיהו בחר בדרך של ביטחון מוחלט בה' [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, רד"ק]. נוכחותו התמידית של ה' לצד חזקיהו הייתה תוצאה ישירה של דבקותו באל [מלבי"ם], ושימשה כגמול על מעשיו [רלב"ג].
המילה יַשְׂכִּיל מפורשת בקרב רוב הפרשנים במשמעות של הצלחה. הבחירה בפועל המעיד על שכל וחכמה נובעת מכך שאדם המצליח במעשיו נראה לבריות כמי שפועל מתוך תבונה והשכל [מצודת דוד]. מנגד, יש המפרשים מילה זו כעדות לזהירותו ולזריזותו של המלך; אף על פי שחזקיהו ידע שה' עמו, הוא לא סמך על הנס. הוא פעל מתוך שיקול דעת מעמיק ובחן כל פרט בשכלו בטרם יצא לפעולה [חומת אנך].
ההחלטה של חזקיהו, וַיִּמְרֹד בְּמֶלֶךְ־אַשּׁוּר וְלֹא עֲבָדוֹ, מוסברת על רקע מעשי אביו. אחז הכפיף את עצמו לחלוטין למלך אשור ואף הצהיר בפניו "עבדך ובנך אני". המרד של חזקיהו התבטא אפוא בעצם הפסקת העבדות; הוא סירב לקבל את מרותו של מלך אשור, חדל לשלם לו מסים, והמיר את התלות בשלטון זר בביטחון מלא בה' לבדו [רלב"ג, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].