דוברו של מלך אשור מנהל מלחמה פסיכולוגית נגד יושבי ירושלים, ומנסה לשמוט את הקרקע תחת ביטחונם בה'. טענתו המרכזית היא שאין להם טעם לבטוח בה' שיציל אותם, משום שה' בעצמו הוא זה שציווה עליו לעלות על הארץ ולהחריבה [רלב"ג].
המילה המבלעדי משמעותה "זולת" או מבלי [מצודת ציון]. הדובר שואל באופן רטורי האם ייתכן שבא להילחם ללא רשותו וגזירתו של ה' [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], ומטרת דבריו היא להטיל אימה ופחד על השומעים [רד"ק].
הפרשנים מציעים מספר הסברים לשאלה כיצד הגיע הדובר האשורי למסקנה שה' שלח אותו. גישה אחת מציעה שהוא הכיר את נבואותיו של ישעיהו, שניבא בעבר כי ה' יעלה את מלך אשור על הארץ [רש"י, רד"ק]. ייתכן שאף היה יהודי מומר שהכיר היטב את דברי הנביאים [רד"ק]. עם זאת, הוא טעה בהבנת הנבואה: ישעיהו ניבא על חורבנה של שומרון, והדובר הניח בטעות שגורל זהה נגזר גם על ירושלים [מצודת דוד].
לפי גישה שניה, ביטחונו נבע מהצלחותיו הצבאיות הכבירות. מכיוון שכבש ארצות רבות ללא מפריע, הוא הסיק שכל הניצחונות הללו, כולל העלייה לארץ ישראל, ניתנו לו מאת ה' [רד"ק]. גישה שלישית מסבירה שדבריו משקפים מנהג רווח בקרב מלכי אומות העולם, שהיו נוהגים לשאול בקסמים ובגורלות כדי לברר את רצונה של האלוהות המקומית, וכך "גילה" כביכול שיצא לשליחותו ברצון ה' [ביאור שטיינזלץ].
למרות טענתו החד-משמעית שה' דיבר אליו, יש המדגישים כי המילה והשחיתה היא תוספת אישית שלו, וה' לא ציווה עליו במפורש להשחית את הארץ [רש"י]. בנוסף, מבחינה מסורתית ולשונית, קיים הבדל דק בין התיאור כאן בספר מלכים שבו נאמר על הארץ, לבין הפסוק המקביל בספר ישעיהו שבו נכתב "אל הארץ" [מנחת שי].