דבריו של רבשקה נועדו לזרוע פחד ובהלה בקרב שומעיו, תוך הדגשת הפער העצום שבין עוצמתה של אשור לחולשתה של יהודה [רלב"ג]. הוא שואל בלעג וְאֵיךְ תָּשִׁיב, כלומר, כיצד תעז להפנות את פניך כדי להילחם [מצודת דוד] נגד פַחַת, מונח המציין שררה [מצודת ציון], נציב או מושל [ביאור שטיינזלץ].
כדי להעצים את הלוחמה הפסיכולוגית, רבשקה מתאר את השרים האשוריים כאַחַד עַבְדֵי אֲדֹנִי הַקְּטַנִּים. הוא מציג אפילו את עצמו כאחד מהמשרתים הזוטרים ביחס לגדולתו העצומה של מלך אשור, אף על פי שבפועל היה שר בכיר [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסבירים כי אפילו הקטן שבשרי אשור ממונה על אלפיים חיילים, כמות שחזקיהו כלל אינו מסוגל להעמיד בעצמו. מתוך כך אף נלמד על סדרי הגודל העצומים של צבא סנחריב, שבו גם הדרג הפיקודי הנמוך ביותר מבין ראשי הגייסות פיקד על אלפיים איש [רש"י, מצודת דוד].
מתוך חולשה צבאית זו, ממשיך רבשקה וטוען: וַתִּבְטַח לְךָ עַל מִצְרַיִם לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים. מכיוון שאין ליהודה יכולת להתמודד אף מול שר אשורי זוטר, בטחונה היחיד נשען בהכרח על סוסים ומרכבות ממצרים [מצודת דוד]. אולם, הפרשנים מסכימים כי זהו ביטחון שווא; מצרים משולה למשענת קנה רצוץ, והיא לא תבוא לעזרת יהודה בשעת מבחן מול העוצמה האשורית.