יצא לכם פעם לראות איך מישהו מנסה להפחיד קבוצה שלמה של אנשים רק בעזרת מילים? זה בדיוק מה שעושה רבשקה, שר הצבא של אשור, כשהוא עומד מחוץ לחומות ירושלים. הוא מנסה לשבור את התקווה של העם, ולכן הוא לא מסתפק בלדבר בשקט רק עם המנהיגים. הוא פונה בכוונה בקול רם אל החיילים והאנשים הפשוטים ששומרים על העיר.
בתחילת דבריו הוא שואל הַעַל, כלומר, האם רק אל המנהיגים נשלחתי לדבר? התשובה היא כמובן לא. מטרתו היא להזהיר את כל מי שנמצא שם שאם לא ייכנעו, מלך אשור יטיל עליהם מצור קשה מאוד. הוא מתאר להם מצב של רעב וצמאון כל כך קשים, עד שלא יישאר להם שום אוכל או מים, והם יגיעו למצב שבו ייאלצו לאכול ולשתות את הפסולת של עצמם. הוא מוסיף את המילה עִמָּכֶם כדי להדגיש שהצרה הזו תקרה לכולם יחד, גם למנהיגים החשובים וגם לפשוטי העם.
מעניין לדעת שבתנ"ך המילים שכתובות כדי לתאר את הפסולת הזו הן מילים לא נעימות, כמו חריהם וכן שניהם. אבל מכיוון שאנחנו משתדלים תמיד לדבר בשפה מכובדת ונקייה, כשאנחנו קוראים את הפסוק בקול אנחנו מחליפים אותן במילים עדינות יותר שמתארות את אותו הדבר, וקוראים במקומן צוֹאָתָם וכן מֵימֵי רַגְלֵיהֶם.