מלכים ב, פרק י״ח, פסוק כ״ו

חשבתם פעם למה לפעמים אנשים עוברים לדבר בשפה אחרת כשהם לא רוצים שכולם מסביב יבינו אותם? זה בדיוק מה שקורה כאן, בזמן משא ומתן מתוח בין שרי יהודה לנציג של צבא אשור. השרים של יהודה מבקשים מנציג האויב לעבור לדבר איתם בארמית, שהייתה באותם ימים השפה המיוחדת שבה שרים ומלכים מארצות שונות היו מדברים ביניהם. הם מסבירים לו כי שמעים אנחנו, כלומר, אנחנו השרים מבינים את השפה הזו מצוין. המטרה האמיתית שלהם היא למנוע ממנו לדבר ביהודית, שזו בעצם השפה העברית הרגילה שכל תושבי יהודה דיברו בה. השרים חוששים מאוד, כי השיחה מתנהלת באזני העם אשר על החומה. החיילים והאנשים הפשוטים עומדים שם ושומעים הכל. השרים מבינים שדברים רגישים של צבא ומדינה לא צריכים להיאמר בקול רם מול כולם. בנוסף, הם דואגים שאם השומרים שעל החומה ישמעו את דברי האויב בשפה שלהם, הם עלולים לאבד את התקווה והאומץ שלהם להגן על העיר. לכן, השרים מנסים להגן על העם ולנהל את השיחה בשפה שרק המנהיגים מבינים.