מלכים ב, פרק י״ח, פסוק כ״ח

תארו לעצמכם שמישהו מנסה להפחיד עיר שלמה, ובמקום לדבר בשקט רק עם המנהיגים, הוא צועק בכוונה כדי שכולם ישמעו. זה בדיוק מה שעושה רבשקה, השליח של מלך אשור, מחוץ לחומות ירושלים. למרות שהשרים של יהודה ביקשו ממנו קודם לכן לדבר בשפה אחרת כדי שהעם לא יבין, הוא בוחר לעשות את ההיפך. וַיַּעֲמֹד רַבְשָׁקֵה וַיִּקְרָא בְקוֹל גָּדוֹל יְהוּדִית, הוא נעמד וצועק בשפה המוכרת לכולם. הוא עושה זאת כדי להיות בטוח שגם החיילים והאנשים הרגילים שעומדים רחוק וגבוה על החומה, ישמעו היטב את דבריו. כדי להראות עד כמה המסר שלו תקיף וחמור, נכתב וַיְדַבֵּר וַיֹּאמֶר, שתי מילים של דיבור שמגיעות יחד כדי לחזק ולהעצים את הדברים. הוא פותח את הנאום שלו בהכרזה שִׁמְעוּ דְּבַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר, כדי שיהיה ברור לכולם שהוא לא מדבר בשם עצמו, אלא מביא הודעה רשמית מהממלכה האשורית החזקה שנועדה לשרת רק את המטרות שלה.