קרה לכם פעם שהבטיחו לכם משהו, אפילו נתתם משהו בתמורה, ובסוף רימו אתכם? זה בדיוק מה שקרה למלך יהודה. הוא ניסה לעשות שלום עם מלך אשור ושילם לו המון כסף כדי שלא יתקוף את ירושלים. אבל מלך אשור לקח את הכסף והחליט לתקוף בכל זאת. הוא שלח לירושלים שלושה שרים בכירים וחשובים: הראשון הוא תַּרְתָּן, שהיה שר הצבא. השני הוא רַב־סָרִיס, פקיד גבוה וחשוב, והשלישי הוא רַבְשָׁקֵה, שהיה איש הסוד של המלך והדובר הראשי של המשלחת.
השרים האלה לא באו לבד. הם הגיעו עם חֵיל כָּבֵד, כלומר עם צבא ענק וחזק מאוד. הם נעמדו ממש קרוב לירושלים במקום שנקרא תְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה. למה הכוונה? בְּרֵכָה היא מבנה מאבנים ששומר בתוכו מי גשמים, ותְּעָלָה היא חפירה רחבה שעוזרת למים לזרום החוצה כשצריך.
המקום המדויק שבו הם עמדו מתואר במילים אֲשֶׁר בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס. מְסִלָּה היא דרך נוחה ומוגבהת שבנויה מאבנים, כדי שאנשים יוכלו ללכת עליה בחורף בלי לשקוע בבוץ. הדרך הזו הובילה אל שְׂדֵה כוֹבֵס, שזהו השדה שבו אנשים היו מכבסים את הבגדים שלהם במי התעלה, ואז פורסים אותם על האדמה כדי שיתייבשו בשמש. דווקא במקום המוכר הזה, שבו אנשים עשו את הסידורים הרגילים שלהם, התייצב פתאום הצבא הגדול של אשור כדי לאיים על העיר.