מול הצורך להאכיל קבוצה גדולה של תלמידים רעבים במעט מאוד מזון, המשרת מביע פליאה ושואל מָה אֶתֵּן זֶה. הוא תוהה כיצד כמות כה מזערית תספיק למאה איש, כאשר המילה זֶה מבטאת את תמיהתו הספציפית לגבי כל לחם ולחם בנפרד. למרות חוסר ההיגיון הנראה לעין, הנביא מורה לו להגיש את המזון לעם בהסתמך על הבטחת ה' אָכֹל וְהוֹתֵר. משמעות הדבר היא שלא רק שהמזון המועט יספיק לכל הנוכחים כדי לאכול ולשבוע, אלא שלאחר מכן אף יישאר ממנו עודף.
מלכים ב, פרק ד׳, פסוק מ״ג
וַיֹּ֙אמֶר֙ מְשָׁ֣רְת֔וֹ מָ֚ה אֶתֵּ֣ן זֶ֔ה לִפְנֵ֖י מֵ֣אָה אִ֑ישׁ וַיֹּ֗אמֶר תֵּ֤ן לָעָם֙ וְיֹאכֵ֔לוּ כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר יְהֹוָ֖ה אָכֹ֥ל וְהוֹתֵֽר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.