שמואל ב, פרק י״ט, פסוק כ״ז

קרה לכם פעם שרציתם לעשות משהו טוב, אבל אדם שסמכתם עליו מאוד קלקל לכם ואפילו אמר עליכם דברים לא נכונים? זה בדיוק מה שקרה למפיבושת. כשהוא עומד מול דוד המלך, הוא מסביר לו למה הוא לא הצטרף אליו כשהמלך עזב. מפיבושת אומר למלך עבדי רמני, כלומר המשרת שלי רימה אותי ועזב בלי שאדע. מפיבושת מספר שדווקא תכנן להצטרף, ואמר למשרת אחבשה לי, שזה אומר להכין את האוכף כדי לרכוב, ואלך את המלך, כלומר לצאת לדרך יחד עם המלך. אגב, כשהוא אומר על החמור וארכב עליה בלשון נקבה, זה מפני שהוא התכוון לאתון, שהיא נקבת החמור. מפיבושת מסביר שהוא היה תלוי לגמרי בעזרה של המשרת כי פסח עבדך, כלומר הוא אדם שלא יכול ללכת על רגליו כמו כולם. בגלל שהמשרת עזב אותו לבד, מפיבושת נשאר חסר אונים ולא יכול היה להגיע אל המלך בעצמו. המשרת לא רק עזב אותו, אלא גם סיפר עליו שקרים. למרות זאת, מפיבושת בוחר לא להאריך בדיבורים ולא להגן על עצמו יותר מדי. הוא סומך על החכמה של דוד המלך שיבין את האמת בעצמו, והוא גם לא רוצה שייראה כאילו הוא רק מנסה לשכנע את המלך להחזיר לו את השדה שנלקח ממנו. הוא פשוט מקבל את החלטת המלך ומשאיר לו לבחור מה לעשות.