חשבתם פעם מה הייתם עושים אם מישהו היה מורד בכם ונלחם נגדכם? האם הייתם סולחים לו, או אולי אפילו נותנים לו תפקיד חשוב? דוד המלך מחליט לעשות מעשה מפתיע מאוד. הוא שולח הודעה וְלַעֲמָשָׂא, שהיה המפקד של צבא המורדים, ומבקש מהשליחים תֹּמְרוּ לו, כלומר תגידו לו, מסר מיוחד.
דוד רוצה להרגיע את עמשא שלא יפחד מעונש, ומזכיר לו: הֲלוֹא עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה. דוד בעצם אומר לו שהם משפחה קרובה, כי עמשא הוא הבן של אחותו. כדי להראות שהוא באמת מתכוון לזה, דוד נשבע ואומר כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף. זוהי צורת שבועה שהייתה נהוגה פעם, שבה האדם אומר שיקרה לו משהו רע אם הוא לא יקיים את ההבטחה שלו.
ומה ההבטחה? דוד ממנה את עמשא להיות שר הצבא החדש תַּחַת יוֹאָב, כלומר במקום יואב בן צרויה. דוד עושה זאת משתי סיבות: קודם כל, הוא כועס על יואב שלא הקשיב לו והרג את אבשלום, וגם חושש שיואב צובר יותר מדי כוח. מצד שני, דוד יודע שאם הוא ייתן לעמשא את התפקיד הבכיר, עמשא ושבט יהודה יפסיקו למרוד ויחזרו להיות נאמנים למלך. ההבטחה החכמה הזו באמת עבדה, וכולם יצאו בשמחה לקבל את פניו של דוד ולהחזיר אותו בבטחה לירושלים.