קרה לכם פעם שכולם הסכימו שצריך לעשות משהו חשוב, אבל אף אחד לא קם והתחיל לעשות אותו? זה בדיוק מה שקרה אחרי שהמרד נגד דוד המלך הסתיים. כל העם הסכים שצריך להחזיר את דוד להיות מלך, אבל כולם היו מפוזרים ואף אחד לא עשה שום צעד כדי שזה באמת יקרה. דוד הבין שמישהו חייב לקחת פיקוד ולעשות מעשה. לכן הוא שולח את צדוק ואביתר הכהנים אל הזקנים של השבט שלו, שבט יהודה, כדי שיעמדו בראש וימשכו אחריהם את כולם.
דוד שואל אותם דרך הכהנים לָמָּה תִהְיוּ אַחֲרֹנִים. הוא בעצם אומר להם: הרי ברור שבסוף אחזור להיות מלך, אז למה שתחכו ושבטים אחרים יקדימו אתכם? אם תתעכבו, זה עלול ליצור מתח בין שבט יהודה לשאר העם. דוד מבקש מהזקנים שתי בקשות. קודם כל להסכים עם כולם שצריך להחזיר אותו, ואז לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ. הכוונה היא לא רק להסכים במילים, אלא לקום, לצאת ממש לקראתו של דוד ולהחזיר אותו לירושלים.
בסוף ההודעה דוד מוסיף ואומר לזקנים כי וּדְבַר כָּל יִשְׂרָאֵל בָּא אֶל הַמֶּלֶךְ. המשפט הזה הוא חלק מהמסר שדוד מעביר להם. כלומר, דוד מספר להם שהוא כבר שמע שכל שאר השבטים רוצים להחזיר אותו. בגלל שכולם כבר מסכימים, דוד מסביר לזקני יהודה שזו החובה והזכות שלהם להוביל את המהלך ולהחזיר את המלך הביתה.