שמואל א, פרק י״ז, פסוק ל״ו

דוד קושר בין ניצחונותיו בעבר על חיות הטרף לבין העימות הצפוי, ומציג אותו כמאבק רוחני שתוצאתו נגזרה מראש. כאשר הוא מתאר כי הכה גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוֹב, הוא מעיד על נס שבו גבר על להקות טורפים או על חיות שתקפו אותו במקביל. מתוך כך הוא מסיק בהיגיון כי וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם, שהרי אם ניצח חיות רבות יחד, יוכל להכריע פלשתי אחד. למרות שלאדם יש יתרון שכלי, ברגע שהפלשתי חירף את ה' הוא איבד את צלם האנוש וירד למדרגת בהמה המונעת מכוח גופני בלבד. התוספת של המילה הַזֶּה באה ללמד שגוליית אינו אלא התחלה, ורומזת לאויבים נוספים שדוד עתיד לעשות בהם שפטים.