במפגש בין הלוחמים, גוליית מאיים על דוד במוות קרוב ובמניעת קבורה מכובדת כעונש משפיל על כך שהגיע לקרב חמוש במקל ואבנים בלבד. כאשר הפלישתי קורא לְכָה אֵלַי, הוא דורש מדוד להתקרב אליו, בין אם בשל כובד שריונו המקשה עליו לרוץ ובין אם מתוך גאווה וזלזול ביריבו. הוא ממשיך ומאיים להפקיר את גופתו באומרו וְאֶתְּנָה אֶת בְּשָׂרְךָ למאכל חיות הבר, תוך שימוש בביטוי וּלְבֶהֱמַת הַשָּׂדֶה. אף שייתכן כי המילה "בהמה" כוללת גם חיות טרף, השימוש בה נתפס כפליטת פה גורלית, שכן בהמות רגילות ניזונות מצמחים. טעות זו הוכיחה לדוד כי דעתו של גוליית השתבשה מאת ה', והעניקה לו ביטחון מלא בניצחונו.
שמואל א, פרק י״ז, פסוק מ״ד
וַיֹּ֥אמֶר הַפְּלִשְׁתִּ֖י אֶל־דָּוִ֑ד לְכָ֣ה אֵלַ֔י וְאֶתְּנָה֙ אֶת־בְּשָׂ֣רְךָ֔ לְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם וּלְבֶהֱמַ֥ת הַשָּׂדֶֽה׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.