דוד ממשיך בבירוריו במחנה ישראל ואינו עוצר בעקבות המפגש עם אחיו. וַיִּסֹּב מֵאֶצְלוֹ, הוא פונה מאליאב והולך אֶל מוּל אַחֵר, כלומר פונה לעבר אדם אחר שעמד מול אותו המקום [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. שם הוא שואל שוב כַּדָּבָר הַזֶּה, וחוזר על שאלתו הקודמת: מה ייעשה לאיש שיכה את הפלשתי [מצודת דוד], תוך שהוא מביע פליאה על כך שאיש אינו יוצא להתמודד מול הפלשתי המתגרה [ביאור שטיינזלץ]. בתגובה, וַיְשִׁבֻהוּ הָעָם דָּבָר כַּדָּבָר הָרִאשׁוֹן, האנשים משיבים לו באותה תשובה שקיבל קודם לכן וחוזרים בפניו על המסר בדבר הפרס שהבטיח המלך [ביאור שטיינזלץ].
שמואל א, פרק י״ז, פסוק ל׳
וַיִּסֹּ֤ב מֵֽאֶצְלוֹ֙ אֶל־מ֣וּל אַחֵ֔ר וַיֹּ֖אמֶר כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַיְשִׁבֻ֤הוּ הָעָם֙ דָּבָ֔ר כַּדָּבָ֖ר הָרִאשֽׁוֹן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.