בעקבות עיכוב של ארבעים יום במערכה, אזלה הצידה מכליהם של לוחמי ישראל, ועל כן שולח ישי מזון לבניו שבחזית [מלבי"ם]. הקרבות העזים שניטשו בעמק בין ישראל לפלשתים במהלך היום לא אפשרו לדוד לדבר עם אחיו, והמפגש עמם יכול היה להתקיים רק בשעות הלילה, כאשר הצבאות נסוגו והפסיקו להילחם עד הבוקר [אלשיך].
לשם כך, ישי מצייד את דוד ומבקש ממנו לקחת אֵיפַת, שהיא מידת נפח גדולה [מצודת ציון] המכילה למעלה מ-22 ליטרים במידות ימינו [ביאור שטיינזלץ]. מידה זו התמלאה מן הַקָּלִיא, שהן שיבולים קלויות. יש המפרשים כי מדובר בקמח העשוי מגרעינים צלויים [מצודת ציון], ויש המתארים זאת כמעין ממתק של גרעינים שלמים שהומתקו בתהליך הקלייה [ביאור שטיינזלץ]. מבחינה דקדוקית, האות אל"ף בסוף המילה מחליפה את האות ה"א, בדומה למילים "נביא" או "נקיא", והיא נמנית עם מעט המילים במקרא שנכתבות עם אל"ף בסופן אך נקראות בלעדיה [רד"ק, מנחת שי].
בנוסף לקלי, נשלחו גם וַעֲשָׂרָה לֶחֶם, שהם עשר כיכרות או חלות לחם [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. כדי להבטיח שהאספקה תגיע בהקדם האפשרי, מורה ישי לדוד וְהָרֵץ, כלומר עליו להזדרז, ללכת במרוצה ולהביא את המזון במהירות אל אֶחָיו שבמחנה [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].