בשעת חירום לאומית זו, הכתוב ממקד את המבט במשפחתו של ישי ובגיוס בָּנָיו למערכה. יציאתם של שלושת האחים הגדולים לחזית שופכת אור על מעמדם הצבאי, אך גם על המרקם המשפחתי המורכב ועל יחסם למלך שאול מחד, ולאחיהם הצעיר דוד מאידך [ביאור שטיינזלץ].
הכפילות בפסוק, וַיֵּלְכוּ ולאחר מכן הָלְכוּ, באה ללמד כי לא הייתה זו הפעם הראשונה שבה הצטרפו למלך. אחים אלו היו רגילים ללכת תמיד אחרי שאול, וכעת יצאו עמו במיוחד למלחמה זו [רד"ק, מלבי"ם]. הליכתם אַחֲרֵי שָׁאוּל מעידה על מעמדם הרם, שכן בשל חשיבותם הרבה הם זכו ללכת בסמוך למלך עצמו [מצודת דוד]. הכתוב מונה את שמותיהם לפי סדר לידתם: אֱלִיאָב הַבְּכוֹר, וּמִשְׁנֵהוּ, כלומר האח השני לו [מצודת ציון], אֲבִינָדָב, והשלישי שַׁמָּה, המוזכר במקומות אחרים במקרא גם בשם "שמעה" [רד"ק].
מעבר לתיאור העובדתי, הליכתם של האחים אחרי שאול מקפלת בתוכה רובד עמוק של מתח משפחתי. בחירתם ללכת דווקא אחרי שאול נבעה מקנאה ומחוסר השלמה עם משיחתו של דוד אחיהם למלך. הם חפצו בשלטונו של שאול והעדיפו אותו על פני אחיהם. פירוט שמותיהם של שלושת האחים אינו מקרי, שכן אלו הם בדיוק שלושת הבנים שעברו לפני שמואל הנביא, ועל כל אחד מהם נאמר במפורש כי בו לא בחר ה' [אלשיך].
מנגד, ציון בכירותם של האחים בא להדגיש את ענוותנותו יוצאת הדופן של דוד. למרות שנמשח למלך בפניהם, לא גבה לבו והוא לא נהג בהם בשררה. הוא הקפיד לכבד את אֱלִיאָב הַבְּכוֹר, ובכך קיים את הציווי מהתורה לכבד את האח הגדול, אך לא הסתפק בכך ונהג כבוד הראוי גם בוּמִשְׁנֵהוּ אֲבִינָדָב ובשאר אחיו. דוד שמר על קטנותו וענוותנותו מול כל אחיו הגדולים ממנו, חרף ייעודו המלוכני [חומת אנך].