שמואל א, פרק י״ז, פסוק י״א

דבריו של גלית מנחיתים מכה נפשית קשה על מחנה ישראל. אימת הלוחם משתקת את האומה כולה, מההנהגה ועד לאחרון החיילים, ומונעת כל תגובה להתגרות.

הפרשנים מסבירים כי המילה וַיֵּחַתּוּ מבטאת תחושות של פחד, שבר, חרדה והכנעה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, חומת אנך]. למרות ששמעו היטב את דברי החרופים של הפלשתי, הפחד מנע מהם לפעול ואיש מקרב ישראל לא מצא בעצמו את העוז לקום ולהילחם בו [מלבי"ם]. החרדה העזה נבעה, בין היתר, מכך שדבריו של גלית לא רק איימו על ישראל, אלא גם עודדו וחיזקו את מחנה הפלשתים [ביאור שטיינזלץ].

לצד הפחד הגלוי, קיים רובד פנימי ורוחני לאימה שאחזה בעם. ההכנעה הראשונית מפני דבריו של אותו רשע הובילה לתחושת בעתה עמוקה, וַיִּרְאוּ מְאֹד. פחד זה מוסבר כחרדה תת-מודעת; גם אם האדם אינו רואה את הסכנה המלאה מול עיניו, כוחו הרוחני חווה אותה, מה שמעצים את הבהלה [חומת אנך]. הדגשה לעוצמת הפחד ניתן למצוא גם במסורת הקריאה, שבה האות יו"ד במילה וַיִּרְאוּ מסומנת בטעם מאריך [מנחת שי].