בעיצומה של שיחת דוד עם אחיו, מתרחשת תפנית דרמטית בשדה הקרב כאשר הלוחם הפלשתי מתייצב מול מחנה ישראל באיום ממשי מאי פעם. הופעתו כעת שונה מהופעתו הראשונה במערכה, שכן הפעם נאמר כי הוא עוֹלֶה. בעוד שבתחילה הוא רק יצא אל הגיא שבין המחנות, כעת גבר לבו והוא מעז לעלות ממש אל עבר ההר שעליו חונים בני ישראל [מלבי"ם]. עלייתו זו התבצעה מתוך השורות של צבאו, ולכן המילים מִמַּעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים מתקשרות ישירות לפעולת העלייה שלו [מצודת דוד].
הבדל נוסף נעוץ בשימוש במילה מִמַּעַרְכוֹת. בעבר תואר גוליית כיוצא מ"מחנות" פלשתים, אך כעת הוא יוצא מתוך המערכות, עובדה המעידה על כך שהפלשתים כבר ערכו את שורותיהם והיו מוכנים לפתוח במלחמה מידית, מה שמסביר מדוע בני ישראל נסו מפניו כשהתקרב [מלבי"ם].
במילה זו קיימת תופעת כתיב וקרי. המילה נכתבת בספר כ־ממערות אך נקראת מִמַּעַרְכוֹת [מנחת שי, רד"ק]. ברובד הפשט, הכתיב ממערות נגזר מלשון "מישור", כלומר גוליית הגיע מן המישורים שבהם חנה הצבא הפלשתי, כך ששתי הגרסאות קרובות במשמעותן ומשלימות זו את זו [רד"ק].
עם זאת, ברובד הדרש, הכתיב החסר ממערות משמש פתח למסורת חז"ל על אודות מוצאו של גוליית. על פי מסורת זו, המילה רומזת לכך שמאה אנשים "הערו" (קיימו יחסי אישות) באמו, ערפה, לאחר שזו נפרדה מנעמי ומרות [רש"י, מנחת שי]. גישה זו אף דורשת את התואר "איש הביניים" כמי שנוצר מאנשים רבים. יש מן הפרשנים המסתייגים מפירוש מדרשי זה ומרחיקים אותו, תוך שהם דנים בשאלה האם מבחינה טבעית אישה יכולה להתעבר ממספר אנשים במקביל [רד"ק].
כאשר גוליית מתייצב מול ישראל, נאמר כי הוא מדבר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כלומר הוא חוזר ומשמיע את אותן חרפות ונאצות שהשמיע קודם לכן, ואותן דוד שומע כעת לראשונה [ביאור שטיינזלץ].