תארו לעצמכם שאתם עומדים במחנה צבאי, מוקפים בחיילים, ופתאום המתח באוויר מגיע לשיא. בדיוק בזמן שדוד עומד ומדבר עם האחים שלו, קורה משהו דרמטי מאוד בשדה הקרב. גוליית הפלשתי מופיע שוב, אבל הפעם ההתנהגות שלו שונה. בפעמים הקודמות הוא רק יצא אל העמק שבין שני המחנות, אבל עכשיו הוא ממש עוֹלֶה. הוא מרגיש כל כך בטוח בעצמו וגאה, שהוא מעז לטפס ממש אל עבר ההר שעליו חונים בני ישראל.
הוא מתקדם מתוך שורות הצבא שלו, ולכן נאמר שהוא מגיע מִמַּעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים. המילה הזו מגלה לנו שהפלשתים כבר עמדו מסודרים במערכות קרב, מוכנים להתחיל במלחמה מיד. בגלל שהם היו כל כך מוכנים ומאיימים, בני ישראל נבהלו וברחו כשהוא התקרב. אגב, המילה הזו נכתבת בספר התנ"ך בצורה שדומה למילה 'מישור', כדי ללמד אותנו שגוליית הגיע מתוך האזורים השטוחים שבהם חנה הצבא שלו.
וכשהענק הזה מתייצב מול מחנה ישראל, הוא מדבר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה. כלומר, הוא צועק שוב את אותן קללות ודיבורים רעים שהוא השמיע קודם לכן. אבל הפעם קורה דבר חשוב: דוד נמצא שם, והוא שומע את המילים האלה בפעם הראשונה.