שמואל א, פרק י״ז, פסוק כ״ד

יצא לכם פעם לעמוד מול מישהו כל כך גדול וחזק, שרק המראה שלו גרם לכם לרצות להסתתר? זה בדיוק מה שקרה לחיילי עם ישראל. בִּרְאוֹתָם אֶת הָאִישׁ, כלומר ברגע שהם ראו את גוליית הפלשתי מתקרב אליהם, הם נבהלו. הוא היה כל כך גבוה, רחב וחסון, שהמראה שלו הטיל עליהם פחד גדול. בגלל זה, וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו וַיִּירְאוּ מְאֹד. החיילים לא רק ברחו לאחור, אלא גם התחילו לדבר זה עם זה תוך כדי הבריחה. הם דיברו על הבושה שגוליית גורם להם, ועל הפרסים העצומים שהבטיח המלך למי שיעז להילחם בו וינצח: עושר רב, חתונה עם בת המלך ופטור ממיסים ומעבודות לכל המשפחה. כל אווירת הפחד והדיבורים האלה קרו במחנה עוד לפני שדוד הגיע. כאשר דוד הגיע לבסוף ושאל את החיילים מה יקבל המנצח, הוא לא עשה זאת כי רצה לזכות בפרס, אלא כי בער בו הרצון להגן על הכבוד של ה' ולהסיר את הבושה מעל עם ישראל.