חשבתם פעם איך זה מרגיש לעמוד מול צבא אויב ולחכות במתח שהקרב יתחיל? פתאום, מתוך המחנה של הפלשתים, צועד החוצה לוחם ענק ומפחיד. הלוחם הזה נקרא אִישׁ הַבֵּנַיִם. למה קוראים לו ככה? מפני שהוא יצא מהשורות של הצבא שלו, ירד אל העמק ונעמד ממש בשטח הריק שמפריד בין שני המחנות. הוא לא עשה את זה רק פעם אחת, אלא יום אחר יום, כשהוא מזמין לוחם מישראל לקרב מקדים של אחד על אחד.
המטרה שלו הייתה להפחיד ולשבור את הרוח של בני ישראל. בדרך כלל, שרים ומפקדים חשובים נלחמים רק מול מפקדים אחרים במעמד שלהם. אבל גוליית זלזל כל כך בישראל, שהוא הכריז שהוא מוכן להילחם מול כל אדם. הוא רצה להעביר מסר מקטין, כאילו אין במחנה ישראל אף לוחם שראוי או מסוגל בכלל לעמוד מולו.
הכוח המאיים של גוליית לא הגיע מכישרון מיוחד, אלא פשוט מהגודל העצום והחריג שלו. כשהתנ"ך מתאר את הגובה שלו, נכתב גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת. מהי המידה וָזָרֶת? זהו המרחק שבין האגודל לאצבע הקטנה של היד. כך אנחנו יכולים לדמיין עד כמה הוא היה ענק!