הציוד הצבאי של גוליית נועד להעניק לו הגנה מירבית מכף רגל ועד ראש, לצד נשיאת כלי נשק קטלניים.
המילה מִצְחַת מתארת כיסוי מגן עשוי נחושת שנועד לכסות את רגליו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מקור המילה מושאל מהמילה "מצח", בדומה לטס של זהב או כסף שנערות היו עונדות על מצחן לקישוט, וכאן מדובר בטס נחושת התלוי על הרגליים כדי להגן עליהן [רד"ק]. לעומת זאת, ישנה דעה ייחודית לפיה לא מדובר במגן רגליים נפרד, אלא במין זרוע ברזל היוצאת מן הכובע ונמשכת כלפי מטה עד לרגליו [רש"י].
באשר לביטוי וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת, קיימת מחלוקת בין הפרשנים האם מדובר בחלק משריון ההגנה או בכלי נשק התקפי. גישה אחת גורסת כי זהו פריט שריון שנועד להגן על צווארו של גוליית מפני מכת חרב. במסגרת גישה זו, יש המסבירים כי מדובר במעין חנית נחושת הבולטת מתוך הכובע ונמשכת כלפי מטה אל בין הכתפיים [רש"י, מצודת דוד], ויש המפרשים שזהו מגן צוואר המקיף את העורף [רלב"ג].
מנגד, גישה אחרת מפרשת כי ה"כידון" אינו שריון אלא כלי נשק התקפי של ממש, מעין רומח המיועד להכאה. לפי הסבר זה, גוליית נשא את הכידון על גבו, בין כתפיו, מכיוון ששתי ידיו היו תפוסות בכלי מלחמה אחרים. הכידון הונח שם כדי שיוכל לשלוף ולאחוז בו לאחר שיטיל את החנית שבידו לעבר איש מלחמתו [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].