שמועות על נער שאינו נרתע מן הענק הפלשתי מתפשטות במהירות במחנה ישראל החרד, עד שהן מגיעות לאוזני המלך ומובילות למפגש גורלי.
כאשר הפסוק מציין וַיִּשָּׁמְעוּ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר דָּוִד, הכוונה היא לדבריו שבהם ביזה והקטין את גבורת הפלשתי. מתוך דברים אלו השתמע כי דוד אינו פוחד כלל, והוא למעשה מביע נכונות להתייצב ולהילחם מולו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מעבר לעצם האומץ, סביבתו של שאול הבינה מתוך דבריו כי מדובר באיש רוח שפועל מתוך קנאה לה', וכי מניע רוחני זה חשוב בעיניו הרבה יותר מכל הבטחה לממון או לנישואין לבת המלך [מלבי"ם].
בעקבות זאת, אנשים מן המחנה מיהרו לדווח על כך למלך. וַיִּקָּחֵהוּ משמעו ששאול שמע את הדברים ושלח להביא את דוד לפניו. גם כאשר הובא דוד אל המלך, הוא עמד בדיבורו, לא התחרט על דבריו הנועזים ולא חזר בו מנכונותו להילחם [אברבנאל].