שמואל א, פרק י״ז, פסוק ל״א

תארו לעצמכם מחנה שלם של חיילים מבוהלים, ופתאום מתחילות לרוץ שמועות על נער צעיר שלא מפחד בכלל מהענק הפלשתי. כאשר נאמר וַיִּשָּׁמְעוּ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר דָּוִד, הכוונה היא למילים שבהן דוד הקטין וזלזל בכוחו של הפלשתי. מהדברים שלו היה ברור שהוא לא פוחד ממנו כלל, והוא אפילו מוכן לצאת ולהילחם בו. האנשים מסביב למלך שאול הבינו שדוד פועל מתוך אהבה גדולה וקנאה לכבוד של ה׳, וזה היה חשוב לו הרבה יותר מלקבל כסף או להתחתן עם בת המלך. בגלל שהדברים שלו היו כל כך מיוחדים ואמיצים, האנשים במחנה מיהרו לספר על כך למלך. המילה וַיִּקָּחֵהוּ מסבירה ששאול שמע את הדיווחים ושלח מיד להביא את דוד אליו. ומה קרה כשדוד עמד פנים אל פנים מול המלך? הוא נשאר בשלו, לא התחרט על המילים הנועזות שלו והראה שהוא עדיין מוכן ומזומן לקרב.